תושבות ותושבי חבל אילות שלום,
התבקשתי להתייחס לקשר בין הגדיד לבין המסורת היהודית.
בחרתי לרשום את התייחסותי בפורמט של "שו"ת"- שאלה ותשובה. במשך ההסיטוריה היהודית שו"תים (שאלות ותשובות) עזרו ליהודים להבין איך ליישם את ההלכה במצבים חדשים שהתפתחו עם הזמן. השאלות והתשובות נכתבו בתור אגרות משואל לחכם או רב, שבדרך כלל לא גר קרוב לשואל. וכך, נוצר מאגר של שות"ים בכתב. נשמר קבצים רבים עתיקים של שאלות ותשובות שהיום לא רק משמשים אותנו לענות על שאלות הלכתיות, אלא משתרים אותנו בתור מקור היסטורי יוצא מן הכלל. הסטורינונים משתמשים בשו"תים במחקר במגוון נושאים גם לא קשורים להלכה או ליהדות בכלל, מפני שהשאלות מעידות על המציאות החברתית, התרבותית, המשפטית, ותרבותית במקום של השואל. מפני שהיהודים היו מפוזרים בכל העולם, סיפרות השות"ים היא אוצר אדיר של התרבות היהודית במשך הדורות.
שאלה: מה הקשר בין גדיד תמרים למסורת היהודית, והאם יש חובה למגדלי תמרים לציין את תחילת הגדיד?
תשובה:
הקשר למסורת היהודית ותמרים באופן כללי מתועד וידועה.
הביטוי "ארץ זבת חלב ודבש" מופיע מספר פעמים בתנ"ך. (שמות ג,ח, במדבר ט"ז, יג, ישיעהו ז,כ"ב.) הביטוי היא דרך לשבח את את ארץ ישראל, ארץ המובטחת. דבש הוא אחד משבעת המינים: "אֶרֶץ חִטָּה וּשְׂעֹרָה וְגֶפֶן וּתְאֵנָה וְרִמּוֹן אֶרֶץ זֵית שֶׁמֶן וּדְבָשׁ." (דברים ח, ח) רוב החוקרים והפרשנים סוברים שכוונת המילה "דבש" בתנ"ך לרוב היא דבש מתמרים, ולפעמים לתמר עצמו, ולא לדבש מדבורה. מפורסם בין המפרשים האלו זה רש"י המאיר בפירושו על מסכת ברכות בתלמוד הבבלי שכל פעם שהמילה דבש מופיע בתנ"ך מדובר על דבש של תמרים או על הפרי תמר. (ברכות מ"א,ב)
אין ספק שעץ התמר הוא מרכזי בתרבות היהודית: תמר הוא אחד משבעת המינים, ולולבים משמשים במצוות ארבעת המינים בסוכות. אך המילה "גדיד" לא מופיעה בתנ"ך, לאומת הפועלים "קצר" בקשר לחיטה ושעורה, "בצר" בקשר לענבים, ו"קטף", המתייחס לפעולה כללית יותר. מעבר לפועלים האלו שמופעים בתנ"ך, נוספו מילים לאסיף פירות מלשון חכמים. הגדיד שלנו היא אחת ממלים אלו שמופיעה בסיפרות חז"ל. הפעלים גדר וגדד מופיעים שניהם בכתבי יד של ספרות חז"ל לציין קטיף תמרים. כנראה שהאות "ד" והאות "ר" התחלפו בכתב בגלל דימחון בצורה שלהן.
בתלמוד הבבלי יש לנו ברייתא (אמריה מתקופת התתנאים שלא מיפיעה במשנה) שמזכירה את הפועל "גודר" בקשר לתמרים: "פועלין שהיו אורין בתאנים וגודרין בתמרים ובוצרין בענבים ומוסקין בזיתים – הרי אלו אוכלין ופטורין" (בבא מציעא פט ע"ב). בגמרא גם מזיכרים את המילה גודר בהקשר של המלאכות האסורות בשבת: "הקוצר והבוצר והגודר והמוסק והאורה – כולן מלאכה אחת הן" (בבלי שבת עג ע"ב).
בנוסף למרכזיות של תמרים בתרבות שלנו, קיימת במסורת היהודית חובה לציין ההתחלה וסוף של עונות אסיף פירות. בחג השבועות באביב, אנחנו מזיכירם את המצווה של הבאת ביכורים, הפירות הראשונים, לבית המקדש בירושלים, כסימן של הודיה ובקשה להמשך עונה חלקאית מוצחלת. בימינו, בהעדר בית המקדש, מסורת הביכרוים התחדשה בצורה ענפה ויפה בישיבוים החלקאים במדינת ישראל, ובמיוחד בקיבוצים. מי מתושבי חבל אילות לא מכיר את טקסי ביכורים היפים שלנו: שירים, ריקודים, ותהלוכת כלים חקלאים מקושטים ועוד דרכים יצרתיות לסמן את חזרתנו לחקלאות בארץ ישראל. במסורת, בסוכות אנו מציינים את סוף האסיף של התוצרת החלקאית עם ישיבה בסוכה שבדרך כלל גגו מורכב מכפות תמרים.
מה לעשות שעונת הגדיד בערבה בדרך כלל מתחילה הרבה אחרי שבועות, ומסתיימת אחרי סוכות. האובדה הזאת לא פותרת אותנו מהרצון לציין תחילת הגדיד! הגדיד תופס מקום מרכזי באזורינו ובחיינו- הן בזמן, דאגה, וחששות של המגדלים והן בתשתית הכלכלית של כל חבל אילות.
סיכום :
לאור חשיבות עצי תמר במסורת היהודית, ובתשתית הכלכלית בערבה הדרומית, ולאור חתחדשות של מנהגים עתיקים שבמקור הביעו קשר עמוק בין היהודים והיהדות והאדמה והחקלאות, חשוב לנו לציין דרך אירוע שאוסוף את כל תושבי חבל אילות לשמחה המלוובה בתקווה לגדיד מוצלח. מסורת ה"מנערת" שהתפתחה בחבל אילות היא דוגמה למופת של התחדשות מסורת שמצייינת בו זמנית את המקום המרכזי של חקלאות בימי קדם, וגם את ההתחדשות של החלקאות בימינו בארץ ישראל. עלינו לשמוח כל שנה מחדש ולזכור שזאת זכות להשתתף בפרויקט החתחדשות חלקאות בארץ ובהתחדשות המסורת היהודית במדינת ישראל.
הרבָּה שרה כהן
רבָּת מועצה איזורית חבל אילת
