בשנה האחרונה ללימודיה, באחד מבתי הספר היוקרתיים ביותר בארה"ב למשפטים, אחותי הגדולה התארסה לסטודנט לרבנות. מיד כשהם שמעו על האירוסין, קרובי וחברי המשפחה התחילו להגיד לה "או, אז תהיי רבצין?" אחותי היתה מחייכת חיוך מזוייף ואומרת בטון של מתיקות מזוייפת "לא, אני הולכת להיות עורכת דין."
כשעליתי ארצה זמן קצר לאחר מכן, והתחלתי לספר את הסיפור הזה, הבנתי שהמונח ל"רבצין" בעברית זה "רבנית." הבנתי עוד שבארץ התפקיד של "רבנית" הוא תפקיד מוכר ליהודים רבים- חילונים ודתיים כאחד, וזאת אפילו יותר מאשר בקהילות היהודיות בחו"ל. הסיבה לכך היא שמחייבים כלות לפני חתונתן להגיע לשיחות על חיי המשפחה עם הרבנית. לא רק המונח והתפקיד ברורים כאן בישראל- גם הדרך להגיע למעמד. רבנית היא אשתו של רב. יש רבניות מוערכות מאד, מלומדות מאד, חכמות מאד- אך הדרך בה הן הפכו ל"רבנית" היתה להתחתן עם רב.
היום, כאשר אני אומרת לאנשים שאני סטודנטית לרבנות, אנשים אומרים לי- "אה, אז תהיי…רב..ר..רבנית?" להרבה מן האנשים שאני פוגשת ביום יום לא ברור איך קוראים לרב שהיא אישה. קיימת תחושה ש"רבנית" זאת לא המילה הנכונה, אך "רב" גם כן לא נשמע נכון. אם כך, מהי בעצם המילה?
בארה"ב, שם יש כמובן הרבה יותר נשים שהן בעלות הכשרה רבנית מאשר בארץ, הדבר יחסית פשוט. "רביי" היא מילה לא מגדרית. אפשר להיות בקלות "רביי משה לוי " או "רביי אסתר לוי." אך בשפה העברית, שבה כל מילה צריכה להיות זכר או נקבה, יש סיבוכים. ישנן רבות בישראל שבחרו להשתמש בתואר "רב" וישנן רבות בישראל שבחרו להשתמש בתואר "רבה." מעניין שאחד ההבדלים המובהקים בין רב גבר ורב אישה הוא הצורך לבחור בתואר המתאים. למרות שישנם רבנים – גם גברים וגם נשים- המתמודדים עם הדילמה של איך הם רוצים שאנשי הקהילות שלהם יקראו להם, בדרך כלל הדילמה של גברים הוא בקשר לשם פרטי או שם משפחה. בעולם שנעשה פחות פורמלי עם הזמן, שואלים האם זה נכון שמישהו יקרא לרבו- הרב כהן או הרב משה? אך אין לרבנים גברים דילמה לגבי התואר עצמו. כולם יודעים שרב זה רב. לא כך לגבי נשים ברבנות.
"בחרתי להשתמש בתואר רב", אמרו לי מספר רבנים נשים, "מפני שלא רציתי שאף אחד יחשוב שיש אפילו הבדל אחד הכי קטן ביני לבין העמיתים הגברים שלי-לא בדרך שהוכשרתי ובטח לא בסמכות שהתואר מעניק לי." עוד נשים סיפרו לי שהן בחרו בתואר רב, כי אף אחד לא יודע מה זה רבה. מישהי אמרה לי לא מזמן שאין מילה כזאת "רבה" בעברית. לטענה הזאת דווקא כבר יש תשובה סמכותית. האקדמיה ללשון פירסמה ש"נראה שהמילה רַבָּה כבר מצאה לה מהלכים בציבור כצורת הנקבה של רַב." למרות זאת, כשאני משתמשת במילה "רבה," יש אנשים שמגיבים בדרך שבה אני מבינה שנראה להם שזאת מילה מוזרה, ללא משמעות, ג'יבריש, שטויות. פעמים רבות התגובה לא קשורה לעמדה כלפי נשים ברבנות, אלא לכך שהמילה פשוט נשמעת מוזרה.
מצד שני, גם "הרב אסתר" לא נשמע נכון בעברית. ועוד, כשהדבר המאולץ הזה יוצא מהפה של מישהי כמוני, שלא נולדתי עם עברית בפה, אנשים חושבים שזו פשוט טעות לשונית כי אני לא יודעת איך לדבר עברית נכון.
יש רבות שבחרו ב"רבה" במקום "רב" דווקא כדי להדגיש את ההבדל. אוהבים את זה או לא, אישה מביאה משהו לא גברי לרבנות, הסתכלות לא גברית, חוויות לא גבריות, מבט לא גברי.
העולם היהודי מתכונן עכשיו לימים הנוראים. אנחנו נמצאים בתקופה שנקראת "לפני החגים". תקופה שבעקבותיה מגיעה "תקופת החגים," שבעקבותיה מגיעה תקופת "אחרי החגים." בעולם היהדות הליברלית אנחנו נמצאים בתקופה מיוחדת שנקראת "בין ההסמכות." לפני זמן קצר חגגנו בטקס ההסמכה של רבות חדשות ורבנים חדשים בתנועה המסורתית, ואחרי החגים נחגוג את ההסמכה של רבנים חדשים ורבות חדשות בתנועה הרפורמית. ייתכן שהנשים שהוסמכו ויוסמכו התלבטו ועדיין מתלבטות בנושא התואר "רב" או "רבה." אך, תדעו לכם, שלא משנה אם הן בוחרות להשתמש בתואר "רב" או "רבה"—התוצאה היא זהה. הרבנות כבר איננה פריבילגיה לגברים בלבד. בימינו, נשים לא צריכות להתחתן עם רב על מנת להשפיע על הרבנות. הן עושות את זה בזכות עצמן.
שרה כהן
ספטמבר, 2016
אלול , תשע"ו
