לבחור בחיים – דבר תורה לפרשת ראה

אחד הנושאים העיקריים בספר דברים – הוא ריכוז הפולחן. הפולחן של האל האחד והיחיד צריך להיעשות במקום אחד ויחיד. זוהי דרישה חדשה שלא הופיעה קודם לכן.

הכלל של ספר שמות – "בכל המקום אשר אזכיר את שמי אבוא אליך וברכתיך"
וכך באמת היה, אנשים נהגו לעבוד את האל בכל מקום שרצו, הם נהגו לבנות מזבחות והיכלות והביאו קרבנות בכל מקום. ספר דברים מביא איתו מהפכה – ריכוז הפולחן.

אבל היכן יש לרכז את הפולחן? התורה לא מציינת זאת.
הביטוי החוזר בפרשתנו הוא המקום אשר יבחר ה'

כִּ֠י אִֽם־אֶל־הַמָּק֞וֹם אֲשֶׁר־יִבְחַ֨ר ה֤' אֱלֹֽהֵיכֶם֙ מִכָּל־שִׁבְטֵיכֶ֔ם לָשׂ֥וּם אֶת־שְׁמ֖וֹ שָׁ֑ם לְשִׁכְנ֥וֹ תִדְרְשׁ֖וּ וּבָ֥אתָ שָֽׁמָּה:
וְהָיָ֣ה הַמָּק֗וֹם אֲשֶׁר־יִבְחַר֩ ה֨' אֱלֹהֵיכֶ֥ם בּוֹ֙ לְשַׁכֵּ֤ן שְׁמוֹ֙ שָׁ֔ם שָׁ֣מָּה תָבִ֔יאוּ אֵ֛ת כָּל־אֲשֶׁ֥ר אָנֹכִ֖י מְצַוֶּ֣ה אֶתְכֶ֑ם
(יד) כִּ֣י אִם־בַּמָּק֞וֹם אֲשֶׁר־יִבְחַ֤ר ה֙' בְּאַחַ֣ד שְׁבָטֶ֔יךָ שָׁ֖ם תַּעֲלֶ֣ה עֹלֹתֶ֑יךָ וְשָׁ֣ם תַּעֲשֶׂ֔ה כֹּ֛ל אֲשֶׁ֥ר אָנֹכִ֖י מְצַוֶּֽךָּ:

אבל מהו המקום אשר יבחר ה'. היום מיד אנו חושבים על ירושלים והר הבית אבל זה לא נזכר במפורש בתורה. ירושלים כמובן, נזכרת קודם בתורה בבראשית אבל זוהי רק שלם עירו של מלכי צדק לא מקום המיוחד לפולחן.

למה לא נזכרה ירושלים בשם כמקום המקדש?
הרמב"ם מסביר שזה לא במקרה אלא בכוונה.
במורה נבוכים חלק ג פרק הוא נדרש לשאלה זו וכותב כך:
ואשר לא התבאר בתורה ולא נזכר בפרט, אבל רמז אליו ואמר אל המקום אשר יבחר ה' וגו', יש בו אצלי שלש חכמות:
האחת מהן, שלא יחזיקו בו האומות וילחמו עליו מלחמה חזקה כשידעו שזה המקום מן הארץ הוא תכלית התורה. – כלומר להימנע ממלחמה – כדי שהגויים לא ירצו להחזיק בו ולהלחם עליו

והשנית, שלא יפסידוהו מי שהוא בידם עתה וישחיתוהו בכל יכולתם. – כלומר כדי שלא יפגעו בו עתה כשהוא בידם.

והשלישית, והיא החזקה שבהם, שלא יבקש כל שבט היותו בנחלתו ולמשול בו, והיה נופל עליו מן המחלוקת והקטטה כמו שנפל בבקשת הכהונה.

כלומר הסיבה השלישית, ולדעת הרמב"ם החשובה מכולם – להימנע ממלחמה בין שבטי ישראל – שכל שבט לא יבקש שהמקדש יהיה בנחלתו ומתוך כך תפרוץ מלחמה דת פנימית.

שתי הסיבות הראשונות כלפי חוץ כלפי העמים. השלישית כלפי פנים למנוע מחלוקת וקונפליקט בתוך עם ישראל בין השבטים סביב השאלה על השטח של מי יבנה המקדש.

אבל בכל מקרה, בין כלפי פנים ובין כלפי חוץ, לדברי הרמב"ם, המטרה העיקרית שלא להזכיר במפורש את ירושלים הייתה למנוע מלחמת דת – קטטה על מקום קדוש שהיא המסוכנת ביותר.
הקטטה הזאת לפי המדרש היא למעשה המחלוקת הראשונה בהיסטוריה האנושית שהובילה גם לרצח הראשון בהיסטוריה.

וַיֹּאמֶר קַיִן אֶל הֶבֶל אָחִיו וַיְהִי בִּהְיוֹתָם בַּשָּׂדֶה וַיָּקָם קַיִן אֶל הֶבֶל אָחִיו וַיַּהַרְגֵהוּ:

מה אמר? זה לא נאמר. המדרש מרחיב: בבראשית רבה:

על מה היו מדיינים, שתי גרסאות:

אמרו בואו ונחלוק את העולם אחד נטל הקרקעות ואחד נטל את המטלטלין, זה אמר הארץ הזאת שאתה עומד עליה שלי, וזה אמר מה שאתה לובש שלי. זה אמר חלוץ, וזה אמר פרח, מתוך כך ויקם קין אל הבל אחיו ויהרגהו,
רבי יהושע דסכנין בשם רבי לוי אמר שניהם נטלו את הקרקעות, ושניהן נטלו את המטלטלין, ועל מה היו מדיינין, אלא זה אומר בתחומי בהמ"ק =בית המקדש= נבנה, וזה אומר בתחומי בהמ"ק נבנה, שנא' ויהי בהיותם בשדה, ואין שדה אלא בהמ"ק, היך מה דאת אמר (מיכה ג) ציון שדה תחרש, ומתוך כך (בראשית ד) ויקם קין אל הבל אחיו וגו',

מלחמה דתית היא הקשה ביותר. סכסוך לאומי או טריטוריאלי ניתן לפתרון. כשהסכסוך הוא על רכוש אפשר להתפשר יחלוקו – לחלק את הרכוש, אבל כשהמלחמה הופכת למלחמת דת, כאן זוהי דרך ללא מוצא. מי שתובע לעצמו מונופול על הדת ועל האמת. מי משוכנע שיש רק אמת אחת ושהאלוהים בצד שלו – לא יכול להתפשר.

הדבר המסוכן ביותר באזור שבו אנחנו חיים הוא הפיכת הסכסוך הלאומי – פוליטי – טריטוריאלי למלחמת דת. אנחנו חייבים להישמר ולהיזהר שלא להפוך את הסכסוך הישראלי/ פלסטיני לסכסוך יהודי/ מוסלמי.

נכון שזה לא תמיד בידינו. כשבצד השני אנו עומדים מול חמאס – Harakat Al-Muqawama Al-Islamia או מול חיזבאללה – מפלגת האל תנועות שמעצם הגדרתם נלחמות מלחמת דת – מלחמת קודש ג'יהאד. לא ניתן לעשות הרבה.
הדבר היחידי שניתן לעשות הוא לחזק את הכוחות המתונים בכל צד.
המאבק האמיתי הוא לא בין הדתות השונות כי אם מאבק פנימי שצריך להתקיים בתוך כל דת, בתוך כל חברה, לכולנו יש את הקיצוניים המשוכנעים שאלוהים הוא לצידם. לא מה שקוראים – Clash of Civilizations התנגשות בין ציוויליזציות אלא מאבק פנימי בין שתי גישות המתקיימות בכל ציוויליזציה: האחת גישה טוטליטרית, קיצונית, מונופוליסטית, ג'ינגואיסטית ובלתי מתפשרת והשנייה גישה סובלנית, פתוחה, פלורליסטית הומניסטית המקבלת את האחר.

שתי גישות מתנגדות שיש להן נציגים בכל דת ובכל תרבות. האחת מדגישה את קדושת החיים והשיוויון בין בני האדם שנבראו כולם בצלם אלוהים, והשנייה תובעת מונופול על האמת, על הארץ, על מקום המקדש, ומעלה על נס את המרטירולוגיה – את המוות על קידוש השם.

הבחירה בין השתיים היא בידינו – זהו המסר של פרשת ראה.
רְאֵה אָנֹכִי נֹתֵן לִפְנֵיכֶם הַיּוֹם בְּרָכָה וּקְלָלָה. המסר הזה ימשיך להדהד במהלך הימים הבאים כשאנו נכנסים לחודש הרחמים והסליחות ויגיע לשיאו בשבת האחרונה של אלול בפרשת ניצבים שאז נקרא את המסר הזה ביתר שאת: ראה נתתי לפניך את החיים ואת הטוב את המוות ואת הרע ובחרת בחיים! הברכה היא חיים המוות הוא קללה. מי ייתן ונדע כולנו לבחור בחיים