כדת משה וישראלה

כדת משה וישראלה – טקס נישואין

רוב הזוגות שאני עורך להם חופה וקידושין בישראל רושמים נישואיהם במשרד הפנים על סמך נישואין אזרחיים שערכו או יערכו בחו"ל. אלה שאינם מעוניינים ברישום נישואיהם במשרד הפנים, מתחייבים לחתום בנוכחות נוטריון על 'הסכם לכבוד הדדי'/'הסכם קדם-נישואין' לפני החופה.

במה שונה הטקס שאני עורך מהטקסים שעורכים רבנים אורתודוקסים?

א. הכלה עונדת טבעת על אצבע החתן מיד אחרי שהוא ענד לה טבעת, ואומרת משפט כגון: "אני לדודי ודודי לי" [שיר השירים] או "טבעת זו אות היא לברית הכרותה בינינו", או פסוק אחר המדגיש את ההדדיות בנישואין.

ב. הכתובה איננה בארמית אלא בעברית. בנוסף להתחייבויות החתן כלפי הכלה המקובלות כבר אלפיים שנה כוללת כתובה זו התחייבויות הדדיות. מומלץ מאוד שאחרי חתימות שני עדים גברים יחתמו שתי עדות (שאינן קרובות משפחה של החתן או של הכלה). גם הכלה חותמת ליד חתימת החתן. לפי בקשת הזוג, אפשר להחתים את העדים על כתובה בארמית.

האם הזוג מסתכן ע"י עריכת טקס לא במסגרת "הרבנות"?

לפעמים מישהו מנסה להפחיד את הזוג שילדיהם יהיו 'לא חוקיים' 'לא יהודים'. אין שחר להפחדה זו! אם אתם רוצים להיות רגועים, מומלץ להתייעץ עם עו"ד שמומחיותו/ה בדיני המעמד האישי, ולקבל הסבר של ההיבט המשפטי של נישואים לא במסגרת "הרבנות".

האם הטקס אצלי הוא "כשר"?

יש רבנים המסבירים פנים לזוג, ויש הכופים על הזוג את מנהגי עדה זו או אחרת כאילו היו הלכה למשה מסיני. יש אלמנטים הלכתיים שעליהם אי אפשר לוותר: ברכת אירוסין, עדי קידושין, טבעת, כתובה, חופה, ושבע ברכות נשואין. מאידך, החתן והכלה מוזמנים להיות שותפים פעילים בעיצוב הטקס. להלן הסבר מה המנהגים שאינם חיוניים לתוקף ההלכתי: על כמה מהם אני ממליץ לוותר ועל כמה מהם אני ממליץ לא לוותר- אך ההחלטה הסופית היא בידי הזוג.

על מה אפשר, ואפילו רצוי, לוותר

1. על גרירה/הובלה של החתן לחופה בידי שני האבות וגרירה/הובלה של הכלה לחופה בידי שתי אימהות -מנהג המשקף תקופה בה ההורים בחרו עבור הבן והבת את בן/בת הזוג. כמעט בכל החופות שערכתי בעשורים האחרונים המתינו ההורים מתחת לחופה* והחתן והכלה צעדו יד ביד אל החופה לצלילי מוסיקה לפי בחירתם. טקס זה הולם את המציאות כיום.
2. על סיבובי הכלה סביב לחתן -מנהג המשלב אמונה טפלה (הגנת החתן מפני ליליות) והשפלת האישה ("חדשה נהייתה בארץ: נקבה תסובב גבר" ירמיהו ל"א). אם יש מי שמאמין שסיבובים אלה מדגישים שהאישה היא חומת הגנה לגבר מפני פיתויי נשים אחרות, ראוי לשאול: ומה לגבי סיבוב החתן סביב הכלה? האם היא חסינה מפני פיתוי גברים אחרים?**

על מה אפשר – אך לא רצוי –לוותר

1. הינומה– המנהג הוא ארכאי. הסטנדרט של צניעות כיום אפילו בחברה החרדית איננו כולל כיסוי פני אישה נשואה. למרות זאת מעדיפות רוב הכלות לשמור על פריט לבוש זה מכיוון שהוא מדגיש את ייחודה של הכלה. אם הכלה מעוניינת בהינומה, אני ממליץ להוסיף גם טקס קצר בו החתן מכסה את פניה בהינומה לפני הכניסה לחופה. יש מנהג שהנוכחים מברכים ברגע זה: "אחותנו את היי לאלפי רבבה".
2. שבירת כוס– יש רבנים המבהירים שמטרת השבירה היא השבתה רגעית של השמחה כזכר לחורבן (ירושלים ובית המקדש). נדיר שזוג מוכן לוותר על מנהג זה. לעומת זאת היו זוגות שביקשו לשבור שתי כוסות: אחת ברגל החתן ואחת ברגל הכלה, והסכמתי ברצון. אני ממליץ שהחתן והכלה יאמרו יחד את המלים "אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני" ו/או סיומו של הפסוק: "אעלה את ירושלים על ראש שמחתי" לפני שבירת הכוס או הכוסות.
3. חדר ייחוד– היו לכם כבר שעות ולילות אינטימיים לפני החופה. ובכל זאת רצוי שלא תוותרו על דקה בחדר סגור- רגע שהוא רק של שניכם בלי מאות האורחים החוגגים סביבכם. גן-אירועים מאורגן יעמיד לרשותכם חדר מתאים. יש מקומות שבעל האולם מעמיד לרשותכם את משרדו. לא קל להרגיש אינטימיות בין ערמות המסמכים, הקבלות והחשבונות, אך עדיף על לא כלום!

ראשון ראשון חביב- מקווה טהרה

יש כלות האומרות במפורש שאינן רוצות לפנות ל"רבנות" כי יאלצו אותן ללכת למקווה ולעבור תחקיר אצל "רבנית" לגבי המחזור החודשי. צר לי שהכפייה הדתית יצרה רתיעה מקיום מסורת עתיקה שעשויה להיות בעלת משמעות גם לזוג חילוני. אינני דורש שהכלה תביא אישור שטבלה במקווה! לדעתי, גם אם הזוג חי חיי אישות לפני טקס הנישואין, יש ערך של העצמת ההתרגשות והחגיגיות אם יהיו בנפרד לפחות יממה לפני הטקס, וכל אחד מהם (החתן והכלה) יתכונן גופנית ונפשית על ידי טבילה במקווה טהרה*** או (בחודשי הקיץ) בים התיכון.

הרב ד"ר גיל נתיב, קהילת הכרם, כרמיאל

gilnativ@gmail.com  052-4282816

* גם אם הורי החתן או הורי הכלה אינם יהודים אני מאפשר להם לעמוד תחת החופה ולשתות מן היין. זה איננו מקובל אצל רבנים אורתודוקסים.

** ראיתי טקס אורתודוקסי בו החתן והכלה אחזו יד ביד והסתובבו יחדיו 7 סיבובים.

*** יש מקווה מומלץ ע"י התנועה המסורתית: בקיבוץ חנתון בגליל התחתון.