שיעור על יחזקאל פרקים כ"ט – ל"ג

פרק כ"ט
נבואה על מצרים: מלך מצרים = "התנים הגדול…" הרובץ ביאורו
מאד מזכיר את הלשון של סיפור יציאת מצרים מספר שמות: "לי יאורי ואני עשיתני…"
פסוק ו' "היותם משענת קנה לבית ישראל"
רש"י: "סמכו על מצרים כבעל ברי…" לשוו!. מזכיר את הביטוי "משענת קנה רצוץ" שעוד בשימוש היום. (מקורו מנאום רבשקה בסםר מלכים ב', פרק י"ח, כ"א
התיאור של גלות ושיבה של מצרים ממנו כאשר היא ארץ שוממה – האם זה התקיים אי פעם? האם הנביא בעצם משווה כאן בין עם ישראל לעם המצרי? מדוע?
שימו לב – 40 שנה של נדודי המצרים, שיבת מצרים בפסוק י"ג, "והייתה ארץ מצרים שוממה…"
ומה עושה כוש פה בסיפור?

פרק ל'
המשך הנבואה על מצרים. העניין הזה של גירוש הנהגת המדינה ואנשיהם היה מנהג בעת כיבוש ארצות באותה תקופה
אבל למה הנבואה על שיבת מצרים מודגש כאן? מה משותף למצרים ועם ישראל?
ראו פסוק כ"ו " והפצותי את מצרים בגויים…" "וזריתי אותם בארצות…"

פרק ל"א
המטפורה של העץ: השווה עם סיפור גן עדן בבראשית וגם עם סיפור מותה של האלה הבבלית תואמת

פרק ל"ב
עוד על מצרים !
למה כל כך הרבה חזרה על אותם מסרים? מדוע הדגש על גורל מצרים?
עניין שאול: "פרעה והמוניו ירדו לשאול עם כל מתי הלוחמים הערלים" המנהג היה כנראה לקבור לוחמים עם כלי הנשק שלהם. (יש ראיות לכך מארכאולוגיה גם). מה זה שאול בעצם?

פרק ל"ג
סוף סוף עזבנו את מצרים!
על התשובה ועל תפקיד הנביא ולפי מורי הפרופסור משה גרינברג פרק חשוב המציין תפנית בהתפתחות היהדות.
הנביא כשומר: "צופה" שחייב להשמיע קול שופר ולהזהיר את העם.
פסוק י"א "אם תחפוץ במות הרשע…שובו שובו…"
מפסוק כ:א והלאה הפליט מירושלים ותשובת הנביא לשאלה מיירש את הארץ. הגולים הבבלים ולא אלה שנשארו ביהודה שחטאו בע"ז!
אך גם אלה בבל שאינם שומעים לו –רק נהנים מההצגה " ידעו כנביא היה בתוכם"
האם זאת הבעת ייאוש או של תקווה לעתיד?
חומר קריאה אם יש זמן:

יחזקאל | פרק כ"ט | הנבואות הראשונות על מצרים
…

ג. שבות מצרים
אבל לא רק עונשה של מצרים חריג. יש בנבואה זו גם דברי נחמה למצרים, דבר שלא מצאנו כדוגמתו בששת העמים שדובר עליהם בפרקים הקודמים:
(יג) כִּי כֹּה אָמַר אֲ-דֹנָי ה' מִקֵּץ אַרְבָּעִים שָׁנָה אֲקַבֵּץ אֶת מִצְרַיִם מִן הָעַמִּים אֲשֶׁר נָפֹצוּ שָׁמָּה: (יד) וְשַׁבְתִּי אֶת שְׁבוּת מִצְרַיִם וַהֲשִׁבֹתִי אֹתָם אֶרֶץ פַּתְרוֹס[11] עַל אֶרֶץ מְכוּרָתָם[12] וְהָיוּ שָׁם מַמְלָכָה שְׁפָלָה: (טו) מִן הַמַּמְלָכוֹת תִּהְיֶה שְׁפָלָה וְלֹא תִתְנַשֵּׂא עוֹד עַל הַגּוֹיִם וְהִמְעַטְתִּים לְבִלְתִּי רְדוֹת בַּגּוֹיִם: (טז) וְלֹא יִהְיֶה עוֹד לְבֵית יִשְׂרָאֵל לְמִבְטָח מַזְכִּיר עָוֹן בִּפְנוֹתָם אַחֲרֵיהֶם[13] וְיָדְעוּ כִּי אֲנִי אֲ-דֹנָי ה':
כשם שהעונש למצרים דומה לעונש לישראל, כך גם הנחמה דומה. המילים "אֲקַבֵּץ אֶת מִצְרַיִם מִן הָעַמִּים אֲשֶׁר נָפֹצוּ שָׁמָּה" מזכירות את שנאמר על ישראל בסוף הפרק הקודם: "בְּקַבְּצִי אֶת בֵּית יִשְׂרָאֵל מִן הָעַמִּים אֲשֶׁר נָפֹצוּ בָם" (כ"ח, כה). לעיל ט"ז, נג ראינו את הבטחות ה'שבות' לירושלים ו'אחיותיה', ממלכת ישראל וסדום: "וְשַׁבְתִּי אֶת שְׁבִיתְהֶן אֶת שְׁבוּת סְדֹם וּבְנוֹתֶיהָ וְאֶת שְׁבוּת שֹׁמְרוֹן וּבְנוֹתֶיהָ וּשְׁבוּת שְׁבִיתַיִךְ בְּתוֹכָהְנָה". גם למצרים ה' מבטיח כאן "וְשַׁבְתִּי אֶת שְׁבוּת מִצְרַיִם וַהֲשִׁבֹתִי אֹתָם אֶרֶץ פַּתְרוֹס". אבל כאן נעוץ גם ההבדל ביניהן. על הממלכות הללו נאמר "וַאֲחוֹתַיִךְ סְדֹם וּבְנוֹתֶיהָ תָּשֹׁבְןָ לְקַדְמָתָן וְשֹׁמְרוֹן וּבְנוֹתֶיהָ תָּשֹׁבְןָ לְקַדְמָתָן וְאַתְּ וּבְנוֹתַיִךְ תְּשֻׁבֶינָה לְקַדְמַתְכֶן" (שם, נה), ואילו במצרים מודגש ההפך: מצרים לא תשוב למעמדה הקודם כמעצמה, ותהיה רק "מַמְלָכָה שְׁפָלָה" באזור הדרומי שלה, ארץ פתרוס. בזה יבוא תיקון לחטא הכפול של מצרים: בהיותה "מַמְלָכָה שְׁפָלָה" לא תשוב עוד לגאוותה "וְלֹא תִתְנַשֵּׂא עוֹד עַל הַגּוֹיִם"; וגם ישראל לא יתפתו עוד להסתמך על מצרים – "וְלֹא יִהְיֶה עוֹד לְבֵית יִשְׂרָאֵל לְמִבְטָח".[14]
בכך יש גם ביטוי נוסף לזיקה שבין יהודה ומצרים. בפרק י"ז ראינו שמלכי יהודה הפרו את התחייבותם לבבל "לִהְיוֹת מַמְלָכָה שְׁפָלָה לְבִלְתִּי הִתְנַשֵּׂא" (י"ז, יד). גם מצרים מיאנה לקבל את עול מלכות בבל, וסמכה על כוחה מתוך גאווה והערכה עצמית מופרזת, ודבר זה יתוקן כאשר לעתיד לבוא היא תהיה "מַמְלָכָה שְׁפָלָה… וְלֹא תִתְנַשֵּׂא עוֹד עַל הַגּוֹיִם".

….
ד. הנבואה השנייה על מצרים
בסיום הפרק מובאת הנבואה השנייה על מצרים, והיא חושפת פרט שלא נאמר עד כה על עונשה:
(יז) וַיְהִי בְּעֶשְׂרִים וָשֶׁבַע שָׁנָה בָּרִאשׁוֹן בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ הָיָה דְבַר ה' אֵלַי לֵאמֹר: (יח) בֶּן אָדָם נְבוּכַדְרֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל הֶעֱבִיד אֶת חֵילוֹ עֲבֹדָה גְדֹלָה אֶל צֹר כָּל רֹאשׁ מֻקְרָח וְכָל כָּתֵף מְרוּטָה[15] וְשָׂכָר לֹא הָיָה לוֹ וּלְחֵילוֹ מִצֹּר עַל הָעֲבֹדָה אֲשֶׁר עָבַד עָלֶיהָ: (יט) לָכֵן כֹּה אָמַר אֲ-דֹנָי ה' הִנְנִי נֹתֵן לִנְבוּכַדְרֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל אֶת אֶרֶץ מִצְרָיִם וְנָשָׂא הֲמֹנָהּ וְשָׁלַל שְׁלָלָהּ וּבָזַז בִּזָּהּ וְהָיְתָה שָׂכָר לְחֵילוֹ: (כ) פְּעֻלָּתוֹ[16] אֲשֶׁר עָבַד בָּהּ נָתַתִּי לוֹ אֶת אֶרֶץ מִצְרָיִם אֲשֶׁר עָשׂוּ לִי[17] נְאֻם אֲ-דֹנָי ה': (כא) בַּיּוֹם הַהוּא אַצְמִיחַ קֶרֶן לְבֵית יִשְׂרָאֵל[18] וּלְךָ אֶתֵּן פִּתְחוֹן פֶּה בְּתוֹכָם[19] וְיָדְעוּ כִּי אֲנִי ה':
זוהי נבואה חריגה ביותר בספרי הנבואה, שכן היא מבטלת בפירוש את נבואותיו של יחזקאל בפרקים כ"ו–כ"ח על חורבנה הגמור של צור בידי נבוכדנאצר. על פי האמור כאן, המצור של נבוכדנאצר על צור לא עלה יפה, צור לא נפלה בידי בבל, וכ'תחליף' נתן לו הקב"ה את מצרים. כפי שראינו בפרק כ"ו, התגשמות הנבואה על צור נדחתה למועד מאוחר יותר, ובפועל אירע הדבר בימי אלכסנדר מוקדון. ושם הסברנו, שצור הייתה ראויה שעונשה יידחה לזמן מה, ועל כן אין לתהות מדוע התממשה הנבואה רק בזמן מאוחר יותר. גם בעריכת ספר יחזקאל לא נמחקה הנבואה על צור, על אף שלא התגשמה, שכן הנביא ועורכי נבואתו לא ראו בכך כל קושי תאולוגי. אדרבה, כפי שציינו שם, האפשרות שקיומה של נבואה יידחה בגלל שיפור במעשי העם שנאמרה עליו היא מיסודות הנבואה, כדברי הנביא ירמיהו: "רֶגַע אֲדַבֵּר עַל גּוֹי וְעַל מַמְלָכָה לִנְתוֹשׁ וְלִנְתוֹץ וּלְהַאֲבִיד, וְשָׁב הַגּוֹי הַהוּא מֵרָעָתוֹ אֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי עָלָיו, וְנִחַמְתִּי עַל הָרָעָה אֲשֶׁר חָשַׁבְתִּי לַעֲשׂוֹת לוֹ" (ירמיהו י"ח, ז–ח).
יש לציין שגם הנבואה על נפילת מצרים בידי נבוכדנאצר מלך בבל לא התגשמה בפועל, ככל הידוע לנו. דומה שגם קיומה של נבואה זו נדחה למועד מאוחר יותר, והתרחש בפועל כמה עשרות שנים לאחר מכן, כשכבשה כנבוזי מלך פרס בשנת 525 לפנה"ס. מסתבר שהשינוי בגורלה של צור, לא ללמד על צור לבדה יצא, אלא גם ללמד על מצרים. כפי שראינו, שני העמים לא הואשמו בפגיעה ישירה ומכוונת בעם ישראל, ועיקר חטאם היה גאוותם המופרזת. ייתכן אפוא שנסיבות מסוימות חוללו תפנית בחשיבתם ובמעשיהם, ולפיכך נדחתה פורענותם לזמן מאוחר יותר.[20]
תהא מתי שתהא, מפלתה של מצרים תהווה עבור ישראל פתח לתקווה חדשה, שמשמעה קיום רוחני, שאינו נסמך על אשליית הביטחון בחסותם של עמים זרים, כי אם על חיים מתוך הכרת מלכות ה' בעולם: "וְיָדְעוּ כִּי אֲנִי ה' ".

https://www.myjewishlearning.com/article/ezekiel-prophecy-as-performance-art/
https://www.wikiart.org/en/michelangelo/the-prophet-ezekiel-1510
https://www.vads.ac.uk/digital/collection/NIRP/id/26659/
https://shironet.mako.co.il/artist?type=lyrics&lang=1&prfid=339&wrkid=1557