מציינים אותו יהודים בכל רחבי הארץ והעולם, רובם אינם חיים בירושלים.
מה מיוחד בעיר הזאת? למה היא כל כך יקרה לליבנו? מהי ירושלים שלך, והאם יש ירושלים "שלנו"?
ירושלים של מטה יש בה חורבות וקירות ישנים ומוזיאונים וחפירות ארכיאולוגיות ואבנים עתיקות שיש המתפייטים עליהן, ומרגש לעמוד מולן ולהתפלל. לתופעה של קידוש אבנים, אדמה ועצמים קוראים "פטישיזם", והיא כוללת ייחוס תכונות רוחניות וכוחות על טבעיים לחפצים דוממים.
ודאי יש דבר גדול מאבנים, המרגש יהודים בכל העולם כשאומרים להם "נוסעים לירושלים". כשאנחנו "עולים לירושלים", יש שם משהו משמעותי יותר מהטיפוס לגובה הלא מרשים של 754 מטר מעל פני הים. מהו אותו דבר?
חכמים קראו לו "ירושלים של מעלה". אותה ציון של כיסופים, שבכו עליה והתגעגעו אליה וכמהו לה יהודים במשך אלפי שנים, בגלויות שונות ורחוקות זו מזו פיזית ורוחנית.
בכל תפילה יהודית, ירושלים נוכחת פעמיים בתוך 19 הברכות של תפילת העמידה – בברכת "המחזיר שכינתו לציון", ו-"בונה ירושלים". בראש חודש אנחנו מבקשים מהקב"ה שיעלה לפניו "זיכרון ירושלים עירך", בפסח "לשנה הבאה בירושלים הבנויה" ועוד.
"ירושלים" או "ציון" משמשות יחד כשם העיר, אבל "ציון" היא גם שם כולל לארץ ישראל כולה, שבתוכה "עיר ציון", תרצו – העיר של ציון.
כשאנחנו חוגגים את יום ירושלים, אנחנו לא חוגגים שמחה אישית שלנו. אנחנו חוגגים מימוש של געגוע עתיק שהיה נוכח בחיים של סבתות, אימהות, אבות וסבים שלנו, עד לפני חמישים שנה.
ירושלים של מטה רחוקה מלהיות מושלמת. המימוש של החלום רחוק מהאידאל, כי תמיד מימוש של אידאל מחובר למציאות, והמציאות היא תמיד פשרה עם עוד כל מיני חלומות, אידאלים ורעיונות של אחרים.
יש משהו קדוש גם בירושלים של מטה. לא רק "שהיא שלנו" ולא רק "שהיא משוחררת" ולא רק הרגש הנוסטלגי שיש בנו כלפי המקום בו עמד בית המקדש, או המקום שבו הילכו דוד, שלמה ועשרות המלכים שבאו אחריהם, ולא רק המקום שעל חורבנו אנחנו בוכים כל תשעה באב.
מה שמקדש את ירושלים, זה שכל עם ישראל נושא אליה את עיניו, שכולנו מתפללים לכיוון שלה בכל נקודה בארץ ובעולם, ושהיא אחת הערים הכי מגוונות בעולם מבחינה אתנית, דתית ופוליטית.
עוד רובד של קדושה, הוא שמתקיימת בירושלים באופן רציף והיסטורי מחלוקת לשם שמיים. כמעט בכל רגע נתון, חיים בה ביחד אנשים שמתנגדים זה לדעותיו של זה, ואוחזים באמונותיהם בלהט ובאמונה שלמה.
את זה, נדמה לי, ראוי לחגוג. והלוואי שנלמד כולנו לחיות יחד עם המחלוקת, להחזיק את המורכבות הזאת, חברים כל ישראל. אתה תקום תרחם ציון כי עת לחוננה כי בא מועד.
