פרשת ויצא, קבלת שבת, קהילת מוריה תשס"ח
"ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה, ויפגע במקום וילן שם כי בא השמש…" (בראשית כח' יא-יב)
יעקב יוצא מבאר שבע לכיוון חרן, ונאמר כי יעקב פוגע במקום, מה הכוונה פוגע במקום?
התלמוד מספר לנו: יעקב תקן תפלת ערבית שנאמר (בראשית כח) ויפגע במקום וילן שם ואין פגיעה אלא תפלה שנאמר (ירמיהו ז) ואתה אל תתפלל בעד העם הזה ואל תשא בעדם רנה ותפלה ואל תפגע בי (ברכות כו' עמוד ב')
ורש"י מוסיף: ולמדנו שתקן תפילת ערבית.
התלמוד מפרש כי הפגיעה של יעקב היא תפילתו, תפילת ערבית שהוא מתקן עבורנו.
המקרא לא מספר לנו מה ביקש יעקב, אלא עובר מיד אח"כ ל"וילן שם כי בא השמש", "והנה ה' ניצב עליו וגו' "ומבטיח לו הבטחות שונות, ויש לשער שהם באו כמענה לבקשותיו של יעקב,
[יג וְהִנֵּה יְהוָה נִצָּב עָלָיו, וַיֹּאמַר, אֲנִי יְהוָה אֱלֹהֵי אַבְרָהָם אָבִיךָ, וֵאלֹהֵי יִצְחָק; הָאָרֶץ, אֲשֶׁר אַתָּה שֹׁכֵב עָלֶיהָ–לְךָ אֶתְּנֶנָּה, וּלְזַרְעֶךָ. יד וְהָיָה זַרְעֲךָ כַּעֲפַר הָאָרֶץ, וּפָרַצְתָּ יָמָּה וָקֵדְמָה וְצָפֹנָה וָנֶגְבָּה; וְנִבְרְכוּ בְךָ כָּל-מִשְׁפְּחֹת הָאֲדָמָה, וּבְזַרְעֶךָ. טו וְהִנֵּה אָנֹכִי עִמָּךְ, וּשְׁמַרְתִּיךָ בְּכֹל אֲשֶׁר-תֵּלֵךְ, וַהֲשִׁבֹתִיךָ, אֶל-הָאֲדָמָה הַזֹּאת: כִּי, לֹא אֶעֱזָבְךָ, עַד אֲשֶׁר אִם-עָשִׂיתִי, אֵת אֲשֶׁר-דִּבַּרְתִּי לָךְ.]
ולמחרת בשעת נדרו, אנו שומעים אותו מתפלל "אם יהיה אלוקים עמדי וגו'".
[יח וַיַּשְׁכֵּם יַעֲקֹב בַּבֹּקֶר, … כ וַיִּדַּר יַעֲקֹב, נֶדֶר לֵאמֹר: אִם-יִהְיֶה אֱלֹהִים עִמָּדִי, וּשְׁמָרַנִי בַּדֶּרֶךְ הַזֶּה אֲשֶׁר אָנֹכִי הוֹלֵךְ, וְנָתַן-לִי לֶחֶם לֶאֱכֹל, וּבֶגֶד לִלְבֹּשׁ. כא וְשַׁבְתִּי בְשָׁלוֹם, אֶל-בֵּית אָבִי; וְהָיָה יְהוָה לִי, לֵאלֹהִים. כב וְהָאֶבֶן הַזֹּאת, אֲשֶׁר-שַׂמְתִּי מַצֵּבָה–יִהְיֶה, בֵּית אֱלֹהִים; וְכֹל אֲשֶׁר תִּתֶּן-לִי, עַשֵּׂר אֲעַשְּׂרֶנּוּ לָךְ.]
וכאן יש קושי – מדוע לאחר כל ההבטחות של האל בלילה, יעקב ממשיך לבקש את בקשותיו?
חז"ל עונים על כך כי הפרשה מסורסת, ולא מסופרת לנו בסדר הנכון, את הבקשות הללו מבקש יעקב בשעת תפילת ערבית, אך המקרא מספר אותן מאוחר יותר. (בראשית רבה ע' ד)
אם כך – מדוע לא נכתבה הפרשה בסדר הנכון?
יכול להיות שהמקרא רוצה ללמד אותנו על בטחונו של יעקב אבינו בכח התפילה,
"ר' פינחס בשם ר' חנינא בר פפא פתח: אז תלך לבטח דרכך – זה יעקב דכתיב: ויצא יעקב , אם תשכב לא תפחד – מעשו ולבן, ושכבת וערבה שנתך – וישכב במקום ההוא" (בר"ר ס"ח א')
ההוכחה לגודל בטחונו של יעקב בקב"ה היא שלמרות יציאתו לדרך מסוכנת, לגלות רחוקה, בלא כל אמצעים, זה אחרי ש"פגע במקום" בתפילה היא מלאה את לבו בבטחון. ואם כן אפשר שזאת הסיבה לכך שבקשותיו של יעקב אבינו אינן כתובות במקומן, כדי שלא נטעה לחשוב מעוצמת התפילות שיעקב פחד, אלא אדרבה ויפגע במקום" ומיד "וילן שם" בטחון גמור שה' שמע את תפילותיו, והן מופיעות רק אחר כך למחרת בשעת הנדר.
ולמדו מכאן איך צריך להתייחס לתפילה, בתחילה לבקש מכל הלב ואחר כך להאמין כי התפילה נשמעה ולסמוך על הקב"ה.
לאה גולדברג כתבה על התפילה:
למדני אלוהי, ברך והתפלל
על סוד עלה קמל, על נוגה פרי בשל,
על החרות הזאת: לראות, לחוש, לנשום,
לדעת, ליחל, להכשל.
למד את שפתותי ברכה ושיר הלל
בהתחדש יומך עם בוקר ועם ליל
לבל יהיה יומי היום כתמול שלשום
לבל יהיה יומי עלי הרגל.
השיר הזה מקפל בחובו את כל הקשיים שיש במצוות התפילה, הקושי לפנות את הזמן להתפלל מדי יום, הקושי שהתפילה תהפוך להיות הרגל – ולא תביא אותנו לחוויה הרוחנית אותנו אנו רוצים לחוות בזמן התפילה, ומצד שני לחדש מדי יום ביומו בתפילה זה דבר קשה לא פחות.
אז איך עושים את זה – איך מוציאים מדי יום, מדי שבוע את הכוח וההנעה לחזור לאותו סידור תפילה שוב ושוב?
הפרשה מלמדת אותנו שכל אחד ואחד מאיתנו צריך למצוא את התשובות הנכונות לו, חז"ל מפרשים את פניית רחל ליעקב:"הבה לי בנים ואם אין מתה אנכי" כבקשה מיעקב להתפלל עליה, ואת תשובתו של יעקב "ויחר אף יעקב ברחל ויאמר התחת אלהים אנכי אשר מנה ממך פרי בטן" (ל, א-ב), כדרבון לרחל להתפלל בעבור עצמה ולמצוא בעצמה את הכוחות ושאר הרוח אשר התפילה מעניקה.
ואכן אחרי השיחה הזו בינהם מוצאת רחל את הכח להבנות דרך בלהה, וגם ללדת את יוסף בעצמה.
במאבק הזה למצוא את הכוח והמשמעות בתפילה, אני מוצאת כח רב במילים מן הסידור:
"ואני תפילתי לך ה', עת רצון,
אלהים, ברב חסדך, ענני באמת ישעך."
