במדבר סיני, בארץ ישראל ועל נהרות בבל קם העם היהודי. העם הזה הוריש לעולם כולו את המונותאיזם – שהוא מוטיב מרכזי בספר הספרים. במענה על השאלה "האם העם היהודי מאמין באל אחד?" נמצאת התהייה: האם ייתכן שהקורא פעמיים ביום "שמע ישראל, ה' אלהינו, ה' אחד" מאמין ביותר מאל אחד?
האמת היא: רק יחידי סגולה בעם ישראל בעבר ובהווה הצליחו להגיע למונותאיזם אמיתי. תמיד, ובמיוחד בימים אלה, אנו מאמינים בשתי אלוהויות. כמעט כל יהודי, ובמיוחד יהודי-ישראלי, בוחר מי משני האלים הללו דומיננטי יותר באמונתו.
האלוהים שנחשב למקובל ביותר בחברה הישראלית כיום הוא אל לאומי-לאומני, ההולך לפני חיילי ישראל כדי "להדביר שונאינו תחתיהם[1]". אויבי ישראל הם אוטומטית גם אויביו של אלוהים זה. יש זהות מוחלטת בין אלוהים זה לבין הלאום היהודי ותורת ישראל[2]. מאמיני ה' צבאות יכולים להצביע על שרשרת מכובדת של רבנים-מקובלים שהאמינו שקיים הבדל מהותי בין יהודי לגוי, כמו ההבדל המהותי בין בעלי חיים לבני-אדם: ר' יהודה הלוי ובעל 'התניא' (שניאור זלמן מלאדי). רבנים אלה גדלו בארצות בהם היהודים היו מיעוט חלש ונרדף, וראו במו עיניהם את נחת זרועם של גויים אלימים – ולכן קשה לדון אותם לכף חובה: זו הייתה תגובה טבעית לסבל והשפלה. רבנים החיים במדינת ישראל ריבונית, כשצבא ההגנה לישראל מחזיק בעליונות על אויבי ישראל, וממשיכים להטיף עליונות הגזע היהודי, משולים בעיני לאדם בריא הנוטל תרופה שנועדה לחולה. תורתם איננה "תורת המלך" כי אם "תורת עבד כי ימלוך".
לעומת ציבור מאמיניו הנלהבים של 'אלהי ישראל', יש ציבור של יהודים (בישראל חלקם מגדירים עצמם כ'חילוניים') שמאמינים ב"אֱלֹהי עוֹלָם" אוניברסלי: אל שברא את אדם וחווה בצלמו, וקרא את שמם 'אדם' [בראשית א' 26-27]. אדם הראשון, לפי אמונה זו, נברא יחידי וכל בני-אנוש (יהודים ולא יהודים כאחד) הם צאצאיו. על סמך זאת, דורשים מאמיני אלוהים זה "שלא יאמר אדם לחברו: אבא (אבי) גדול מאביך" (משנה סנהדרין ד, ה) – קרי: שלא יטען אדם שגזעו או עמו טוב או חשוב יותר מגזע או עם אחר. רבים מן המאמינים בבורא עולם אינם רואים סתירה בין היותו אלוהים אוניברסלי, לבין הברית שנכרתה בינו ובין עם ישראל. אלא שלתפישתם, הברית הזו מטילה על העם היהודי חובות יתר ולא זכויות יתר.
בכל גוש, המאמינים משוכנעים שאלוהיהם הוא האל המשקף נכונה את היהדות האותנטית. לכאורה, אפשר לפתור את המחלוקת בגישה פלורליסטית: "אֵלּוּ וָאֵלּוּ דִּבְרֵי אֱלֹהִים חַיִּים הֵן" (תלמוד עירובין יג, ע"ב), אך זה אינו פתרון אלא טיוח של הבדלים אידיאולוגים אשר יש להם השלכות מעשיות. כל אמונה יש לה אחיזה איתנה ב'ארון הספרים היהודי'כל ניסיון להכריע אם אלהי ימין-לאומי עדיף על אלהי שמאל-אוניברסלי או להיפך, יביא לקרע ולפיצול המדינה לשתי מדינות: יהודה וישראל.
יהודים-ישראלים רבים פוסחים על שתי הסעיפים ונמנעים מבחירה בין אל לאל לא מסיבות של חוסר עניין, פנאי או מרץ להשקיע בהרהורים תיאולוגיים – אלא ההקשר הפוליטי של האמונות השונות שדוחה אותם מנקיטת עמדה ברורה. בנוסף, ייתכן שהם נעים על הטווח בין שניהם.
האם מאז 7 באוקטובר 2023 חל שינוי בהשקפות המאמינים? בעוד שבתקופה שלאחר מלחמות "ששת הימים" ו"יום כיפור" חלה התקרבות בין הציבורים השונים בישראל, והתודעה של אויב משותף צמצמה וטשטשה חילוקי דעות אידיאולוגיים, דווקא מאז 7 באוקטובר 2023 יש תחושה שחלה הקצנה בעם. שני ה'גושים' רואים את הגוש הנגדי להם כסיכון לעתיד "הבית השלישי" ועצמאות עם ישראל בארצו. יש מי שטוענים כי אנו קרובים למלחמת אחים.
אין לזלזל במאמץ ליצור תיאולוגיה המשלבת בין שתי דמויות האלוהים, ולמזגן לאלוהים אחד. רב אחד עושה שימוש מושכל במונחים של עידן המחשב: "בחירה (של ישראל מכל העמים) איננה זכות-יתר אלא אחריות. אנו שונים מכל העמים לא בזכות מה שהננו אלא בזכות מה שנקראנו להיות: לא בגלל החומרה (hardware) אלא בגלל התוכנה (software) של העם היהודי. אלהים בחר בנו לא בגלל עליונות מולדת (inherent) כלשהי אלא כדי 'לקדשנו במצוותיו'. כשאנו נאמנים לייעוד הזה, אנו מביאים ברכה לא רק לעצמנו אלא לעולם כולו[3]" אני מרשה לעצמי לתת פירוש מרחיב של דבריו: ה'חומרה' הקבועה היא היותנו צאצאי אדם הראשון שנברא בצלם אלוהים אוניברסלי. עשרים וששה דורות לאחר מכן הציע אלוהים לעם אחד להיות "ממלכת כהנים וגוי קדוש" . במדרש חז"ל גם לעמים אחרים הוצע לקבל את התורה, אך הם סרבו להצעה, כל עם מנימוק אחר. לאורך כשלושת אלפים ושלוש מאות שנה מתמודד עם ישראל עם האתגר להיות 'עם נבחר' –במידות שונות של הצלחה. האתגר להיות 'אור לגויים' היא ה'תוכנה' שנוספה במעמד הר-סיני, על ה'חומרה' שנטבעה במהותנו מאז בריאת אדם הראשון. ההבדל הזה מצביע גם על הדרך לגשר בין האמונות בשני גווני אלוהים, אלהי-ימין ואלהי שמאל, ולאחדם ל"אחד".
הרב ד"ר גיל נתיב
[1] מתוך 'תפילה לשלום חיילי צה"ל' בהשראת 'הרבנות הראשית'
[2] ספר "הזוהר" רומז על אחדות הקב"ה עם התורה, אך אין זהות בין שניהם לעם ישראל. אני משער שהמקור לזהות המשולשת הוא בכתבים הראשונים של החסידות.
[3] הרב יונתן זקס, פסח על שום מה, עמ' 9.
