ברוכות הבאות וברוכים הבאים.
כל הכבוד שאתם פה. כשאנחנו פה מתכנסים בקהילה שוויונית ברחבה באמצע פרדס חנה זה מעשה של תיקון. אנחנו אומרים את הדבר הכי קשה – שאפשר גם וגם, גם לשמור ולחזק את המוסרת וגם להיות מכילים ושוויוניים. גם להיות גאים ונאמנים לעם ולתרבות וגם לקרוא ולפעול למען צדק ואמת. זה אפילו לא גם וגם – זאת המהות. להיות יהודים, להיות ישראלים זה להאמין ולפעול בערכי השוויון הצדק והאמת.
לפני כ25 שנה הייתי רווק בתל אביב, פעיל סביבתי-חברתי והתחילו לקיים בעולם "Car-Free Days" לצמצם את השימוש ברכב הפרטי. ב'98, אני עם עוד חבר או שניים תלינו ברחבי כל תל אביב פוסטרים גדולים עם משולש גדול שמרכזו מכונית ואיקס אדום שחוצה אותו והמלים הגדולות: יום ללא מכוניות. וכתבנו תאריך. 30.9.98. מי שבדקו ראו שזה התאריך של יום כיפור. יום ללא מכוניות.
המשמעות הזאת של יום כיפור – יום ללא מכוניות בולטת השנה, כשהיא נופלת על שבת, שהיא לחלק מאתנו כל שבוע יום ללא מכוניות. כיפור נקרא גם שבת השבתות. הוא היום הקדוש בשנה.
מי יודעים מה היום השני הקדוש בשנה?
שבת. יום שיש לנו כל שבוע, והשנה היום הקדוש והיום השני הקדוש משתלבים, משכפלים את הקדושה. שבת השבתות.
מה זו קדושה? זה להקדיש משהו למטרה מיוחד, נעלה. כשעושים קידוש מייחדים את השבת או את היום טוב משאר הימים. להפריד לצורך מיוחד, רוחני.
השנה שעברה התחילה בשבת אחרת, מה שהרבה קראו השבת השחורה. גם היא נפלה בחג. חג שאמור לסמל שמחה ותקווה, שבה מסיימים את תקופת החגים ומתפללים לגשם ולברכה. השבת ההיא חוללה בצורה נוראית שאי אפשר לתאר וכך פתחה שנה שבה היה קשה למצוא את הקדושה. שנת אבל של כל עם ישראל.
אך הקדושה היתה, אפילו בשבע. נשים ואנשים רבים מיד הקדישו את זמנם, מרצם וחייהם למען אחרים. רבים מאוד עסוקים כל יום להזכיר ולקדש את ערך השבת שבויים. מקדשים את זכרם של הנרצחים והנופלים, לא רק כזכרון אלא כמטרה של חיים: מקימים יוזמות ועמותות בשמם כדי לתקן את העולם. יש הרבה לתקן. ויש הרבה מאוד אנשים שעסוקים ופועלים לתקן.
כי מה זה בעצם שבת? יום מנוחה.
האלוקות בראה את השבת ביום השביעי "שבת מכל מלאכתו". ברור שהאלוקות לא צריכה לנוח. אז השבת היא מתנה לנו, לעם ישראל ולאנושות כולה, שמאפשרת ומחייבת אותנו לעצור ליום אחד. לעצור מכל ההשפעה הפיזית שלנו על העולם, לטובה ולרעה.
נקרא עוד מעט אחד הפיוטים האהובים עליי – "כי הנה כחומר ביד היוצר". בפיוט אנחנו מזכירים כל מיני פעולות מלאכה כשהאלוהות היא בעל המלאכה – כדר, סתת אבן, זגג, רוקם, ואנחנו החומר. מה שמעניין הוא שאלה כולם מלאכות שלא עושים בשבת. אנחנו אומרים לאלוהים – נכון אתה יוצר את הכל, אבל היום, בשבת השבתות "לברית הבט", תזכור את הקשר שלנו, את הנאמנות לערכים שלך, תעצור. וההמשך הוא השיא "אל תפן ליצר". יצר של מי? שלנו? או של אלוקים? במובן מסוים אנחנו אומרים לאוקים – תעצור, אל תגזים! יצר מלשון יוצר, שאלה כל הפעולות שבונים וגם הורסים את העולם. ובהשאלה אנחנו מדברים אל עצמנו ולעצמנו:
כי בעצם ביום אנחנו מסתתים והרוקמים והזגגים – ואומרים לעצמו: עצרו. תקחו הפסקה. תביטו. תהיו נאמנים לערכים, ולא ליצר.
בשבת אנחנו עוצרים כדי להיות נוכחים, לחוות את העולם.
ובשבת אנחנו עושים זאת לא רק כיחידים, אלא ביחד, במשפחה, בקהילה, בעם.
היום שבת השבתות. היום עוצרים ומתבוננים בעולם, בעצמנו, בחברה, ובוחנים מה עלינו לתקן, מה אפשר לתקן. עוצרים וצוברים כוח, להשפיע לטובה. בקהילה ביחד – זה הכוח שלנו.
נאמר הרבה תפילות ביממה הזאת. הרבה מלים, לרוב עם ניגון מחזק. התרבות שלנו מקדשת את המילה. מלים משנות את העולם, לא פיזית אלא רוחנית, על המשמעות. זה מעשה תיקון. וכשמאחדים קולות רבים, של קהילה, זה יוצר מקהלה, שמביאה כח של תיקון לעולם.
בשבת השבתות הזאת, ננסה להביא קדושה, אור וכוח שיכולים להתחיל לתקן. במקום הצל שהטילה השבת ההיא נביא שבת שבתות של אור.
בשבת מברכים שבת שלום. בימים אלה אני משתדל לברך אנשים ב"שלום". קולגה בבי"ס הרים גבה ואמר: "שלום? לא בטוח". התעקשתי. כן. שלום. אני מברך אותך ואותנו שיהיה שלום. שיחזרו החטופים, שהחיילים והחיילות ישובו בשלום, שהמפונים יחזרו לבתיהם, ושיהיה שלום. במהרה בימינו.
"שלום עליכם".
