השבוע היה יום ירושלים,
שבו מציינים את איחוד ושחרור העיר מנטל הכיבוש של הממלכה ההאשמית,
ובעצם חוגגים את הריבונות היהודית הראשונה על העיר כולה מאז חורבן הבית השני בשנת 70 לספירה.
70-1967, כלומר 1897 שנים בערך לא היתה ריבונות יהודית בירושלים.
כמו הרבה דברים טובים בחיים, אפשר לסמוך על הפוליטיקאים שלנו שאם יש דרך לקחת אותם למקום נמוך, חשוך מפלג והרסני – הם ימצאו את הדרך הזאת ויצליחו לקחת אותם לשם.
השמחה על ריבונות ישראל בציון היא שמחה שאנחנו יכולים לחגוג, אבל כמעט כל הסבתות והסבים רבתות שלנו לא יכלו לחגוג.
הם התפללו על ירושלים בעמידה שתי ברכות מתוך 19, בכו עליה בתשעה באב, התחננו שהקב"ה יזכור אותה בכל חג ומועד, והעלו אותה על ראש שמחתם ברגע השיא של כל חתונה יהודית.
"אם אשכחך ירושלים, תשכח ימיני, תדבק לשוני לחיכי אם לא אזכרכי", "לשנה הבאה בירושלים הבנויה" -כל אלה חלק מהפסקול של יהודים בכל העולם, נטועים עמוק במסורת העממית של החתונות ולילות הסדר שלנו.
שמחת ירושלים מופרעת בשנים האחרונות על ידי מפגנים של אלימות מילולית, מצעדים לאומניים בשכונות הפלסטיניות של העיר, וגם אירועי טרור של פלסטינים.
רוב האנשים שצועדים בירושלים צועדים בשמחה, בשלום תוך בשירה של מילות אהבה לעיר.
מיעוט מתוך העולים לירושלים ביום חגה הם המסיתים, האלימים, שמחפשים לשים רגל יהודית על צוואר של לא יהודים. הם מיעוט, אבל מיעוט כוחני, אלים ומסוכן מאוד.
אסור להתעלם מהמיעוט הזה, כי הקצוות מושכים את המרכז.
אבל אסור לתת לרעש הרע הזה שלהם להשכיח מליבנו מהי ירושלים שלנו, זאת האידאלית, זאת של הגעגוע, וגם זאת של חיי היום יום.
ירושלים היא עיר שחיים בה יחד, בשלום, יהודים, נוצרים ומוסלמים. זו עיר שיש בה נוצרים מכל מיני סוגים וצבעים, ערבים מכל מיני אמונות ויהודים מכל מיני זרמים ועדות.
יש מתח בין השונויות האלה, אבל 99% מהזמן, המתח מתקיים במרחב של קיום משותף.
ודאי שאפשר לעשות יותר כדי לעודד שיחה, מפגש וקשרים בין הגוונים השונים.
יש אירועי טרור של פלסטינים בירושלים ויש בריונים יהודים שמחפשים ערבים לתת להם מכות בכיכר ציון.
אבל אלה המיעוט. אלה השוליים האלימים והקשים. הרוב לא שם. לא ראינו התנגשויות אלימות בין אלפי אנשים בירושלים. מעולם לא. אפילו 1967 היתה מלחמה בין צבא לצבא, לא בין תושבים לתושבים.
מתוך זה אני מבקש מכן לדמיין את ירושלים שיכולה להיות. את ירושלים של מעלה שמתגשמת בירושלים של מטה. לדמיין ירושלים שהיא קרן אור של סובלנות. קרן אור של דיאלוג. קרן אור של שיח. קשת צבעים מגוונת שאפשר לראות אותה מכל פינה בארץ. ירושלים של רוח. ירושלים של בית תפילה לכל העמים. ירושלים של תקווה. ירושלים של שלום.
דמיינו ירושלים שכזאת לרגע. בקשו שלום, ורידפוהו.
שבת שלום.
