יַעֲקֹב מְבָרֵךְ אֶת בָּנָיו
בִּתּוֹ, דִּינָהּ, לֹא מְקַבֶּלֶת מִמֶּנוּ בְּרׇכָה.
מָה הָיִיתִי מְבָרֶכֶת אֵת דִּינָהּ אִם הָיִיתִי שָׂם?
דִּינָהּ יְקָרָה,
צַר לִי מְאוֹד עַל הַכְּאֵב שֶׁחָוִית.
אַנִּי מְבָרֶכֶת אוֹתְךָ שֶׁמִּתּוֹךְ הַכְּאֵב תָּבוֹא הַחְלָמָה,
שֶׁהַמַּלְאָךְ שֶׁגָּאַל אֶת אָבִיךָ מִכָּל רַע – יִשְׁמֹר עָלַיִךְ,
וְשֶׁאַתְּ תִּסְלְלִי לְעַצְמְךָ אֶת הַדֶּרֶךְ שֶׁלְּךָ.
שֶׁתִּחְייי בְּעוֹלַם בּוֹ צֶלֶם הָאֱלוֹהִים שֶׁנִּמְצָא בְּכָל אִישׁ וְאִשָּׁה
יֵרָאֶה וְיִזָּכֵר,
וְאַתְּ וְכָל בְּנֵי וּבְנוֹת הָאָדָם תִּזְכּוּ לְיַחֵס רָאוּי וּמְכַבֵּד.
שֶׁבִּרְכַּת הָאֵל תְּלַוֶּה אוֹתְךָ בְּכָל אֲשֶׁר תֵּלְכִי,
שֶׁתִּשְׁרֶה הַבְּרָכָה עַל מַעֲשַׂיִךְ
שֶׁתִּמְצְאִי שְׁלֵוָה וַהֲנָאָה בְּחַיַּיִךְ.
שֶׁיִּתְבָּרְכוּ בְּךָ כָּל מְבָרְכַיִךְ וְאוֹהֲבַיִךְ.
לִישׁוּעָתְךָ קִוֵּיתִי ה'
הֲיִי בְּרוּכָה וְהַשָּׁרִי בְּרָכָה.
התפרסם ב: דברי תורה – פירוש נשים לתורה, בעריכת אלונה ליסיצה
