שבועות קשים וארוכים עוברים על כולנו.
אנו כואבים את האבדן הרב ומלאים בדאגות ובחששות לגבי הבאות.
בתוך כל זאת אני רוצה לדבר על האמונה, ועל האבדן של האמונה.
כאשר ניצבים מול מימדי ההרס והאכזריות קשה שלא לאבד את האמונה –
את האמונה באלוהים ואת האמונה באדם.
בעולם בו ישנה נוכחות אלוהית לא אמורות להתרחש זוועות שכאלה.
בעולם בו לאדם יש ערך, אין כל מקום לחילול צלם האדם.
מול כל אלה ניתן בנקל לאבד כל אמונה וכל תקווה, אך המחיר של אבדן האמונה הוא גדול ביותר.
האמונה מאפשרת לנו לחלום ולדמות אופק אחר. האמונה היא התקווה כי ניתן לשנות ולהשתנות.
אבדן האמונה משאיר אותנו באפילה ללא כל קצה אור.
דווקא בתקופה זו חשוב ביותר לא להיכנע לייאוש ולא לאבד את האמונה.
לא לאבד את התקווה כי דברים יכולים להיות אחרת, כי לא הכעס והאכזריות הם התמונה כולה.
על-מנת לשקם את האמונה, עלינו לשקם את האמון.
מדברים הרבה על האמון בממשלה או האמון במערכת, אבל האמון הראשון אותו עלינו לשקם הוא האמון בין בני-אדם.
הפחד השורר ברחובות הוביל רבים בחברה הישראלית לחשדנות כלפי פלסטינים ופלסטיניות בישראל ובגדה. שותפויות ארוכות שנים נגדעות מפאת חוסר אמון. סביבות עבודה נקרעות כתוצאה מכך, הורים מפחדים לשלוח את ילדיהם למוסדות חינוך עם צוותים מעורבים, שכנים מפחדים להישיר מבט זה אל זה. כרגע מדובר במספר מועט של מקרים על פני השטח, אך החששות יכולים להתפתח למשבר פנימי עמוק ביותר. אל מול החששות עלינו להשמיע קול אחר, קול של אמון ושל שותפות.
קול המאמין כי ההווה שלנו, יהודים מוסלמים דרוזים ונוצרים, הוא משותף – וכך גם העתיד.
עלינו להביע אמון מלא בשותפויות שכבר קיימות, לחזק ולהרחיב אותן.
לפעול בערים המעורבות, בפזורה הבדואית ואף במסיק הזיתים בגדה, שעכשיו הגיעה עונתו.
הפילוסוף סורן קירקגור טען כי בבסיס כל אמונה ישנה קפיצה, כלומר על האדם לדלג על אמדן המציאות שאינו משאיר בדל של סיכוי לאמונה – ובוחר להאמין. האדם יוצא מעבר לגבולותיו על-מנת לבוא אל האמונה.
אך לא רק 'קפיצת אמונה' נדרשת אלא אף 'קפיצת אמון'. אין מי שיוכל לערוב על כוונותיו של זולתנו, כל שיש בידינו הוא ההיכרות והקירבה. אך אלמלא נשקם את האמון בתוך החברה שלנו, נמצא את עצמנו טובעים בחששות ובאימה. עלינו לחפש, לדרוש ולהתקרב – למצוא שותפים ושותפות וביחד לערער על החשדנות. 'קפיצת אמון' היא מה שנדרש, להאמין ביכולת של השותפות שלנו ולהאמין בכך שהיא יכולה לשנות.
בפרשת השבוע אנו פוגשים את אברהם אבינו יושב בפתח האוהל ומחכה לאורחים.
מפעלו של אברהם היה לבנות אמון בין אדם לאדם בעולמנו. בימים אלה אנו נקראים למשימה זו.
אני מאמין
