(בראשית ל"ז:ט"ז)
יוסף תועה בשדה ואינו מוצא את אחיו, כאשר פוגש אותו איש בשדה ושואל אותו "מה תבקש?" עונה יוסף כי הוא מבקש את אחיו. יוסף נשלח למשימה לראות בשלום אחיו ובשלום הצאן, משימה שכמעט ותעלה לו בחייו. מסירותו של יוסף מעוררת בנו השתאות, ולאורך הדורות היה המשפט 'את אחי אנכי מבקש' למופת של סולידריות עם בני ובנות עמינו הנתונים בצרה.
ניתן לומר כי יוסף פועל מתוך תמימות ולכן נופל למלכודת. יוסף התמים מחפש את אחיו בזמן שהם זוממים להורגו. יוסף איננו יודע למה הוא נכנס במסעו בעקבות אחיו; ובזמן שהוא פועל מתוך אחווה, אחווה זו היא חד צדדית. "את אחי אנכי מבקש" – כיצד בקשה תמימה הופכת למשאלת מוות?
אך מנגד ניתן לומר כי יוסף לא היה תמים ולא ציפה כי אחיו יקבלו אותו בשלום. יוסף ידע כי אחיו צוררים לו ושונאים אותו אך דבר זה לא מנע ממנו לצאת בעקבותם ולדרוש בשלומם. פירוש שפתי חכמים, בעקבות רש"י, נותן נופך נוסף למפגש של יוסף עם האיש בשדה המספר ליוסף כי אחיו 'נסעו מזה':
"נסעו מזה שאתה אומר את אחי אנכי מבקש אבל הם נסעו מן האחוה" (שפתי חכמים בראשית ל"ז:י"ז)
האיש מזהיר את יוסף ואומר לו שיזהר בחיפוש אחר אחיו, כיון שאחיו כבר נסעו והתרחקו מן האחוה אליו. אם תמשיך ותחפש את אחיך, אומר האיש בשדה, יכול אתה להיפגע. כי מי שאתה חושב שהם אחיך, כבר אינם כאלו.
אחיו של יוסף שנאו אותו, הם ראו בו דובר דיבה ובעל חלומות מתנשא. הם לא יכלו לדבר אליו לשלום מרוב שנאה. יוסף היה מודע לכל זאת, אך הוא לא היה מוכן לוותר על מעורבותו עם אחיו. אחיו נסעו מזמן מן האחווה אך יוסף חוזר ואומר " אֶת־אַחַ֖י אָנֹכִ֣י מְבַקֵּ֑שׁ".
אזהרתו של האיש בשדה לא הרתיעה את יוסף ולא השיבה אותו ממשימתו. למרות שהאחים כבר נסעו מן האחווה – יוסף איננו מפסיק לבקש אותם. מכך ניתן ללמוד שיעור חשוב על סולידריות ולכידות חברתית. סולידריות שמקורה איננו בתמימות וביתר אופטימיות, אלא בהבנה קשה של המציאות הנוקבת. אף מול אלה שנסעו מן האחווה עלינו לשמור את הסולידריות ולבקש כיצד ניתן להגיע אל הקירבה. הסולידריות של יוסף היא העמדה הבוחרת בשיחה, אף אל מול קהל שאיננו רוצה בטובתך. כי אלמלא תמשיך להתקיים שיחה שכזו נאבד את היקר לנו מכל, את המקום בו אנו חיים.
וגם בימינו נכריז ונאמר "אֶת־אַחַ֖י אָנֹכִ֣י מְבַקֵּ֑שׁ".
כפעילי זכויות אדם המקדמים ערכים של שלום, צדק וזכויות אדם בתקופה קשה זו, יהיו אלה שירקו עלינו, שיקללו אותנו בטוקבקים וברשתות החברתיות, שיאחלו לנו איחולים שתיצלה האוזן משמוע. יהיו אלה שיראו בנו דוברי דיבה ואויבים מבפנים, יהיו אלה שיציגו אותנו כמתנשאים וכמנותקים. כל אלה נסעו כבר מזמן מן האחווה. אך אסור שאלה יסיתו אותנו ממשימתנו החשובה. זה לא קל, ולאורך יהיו אלה שינסו ואף יצליחו להשליך אותנו לבור. אך אנו לא נפסיק לספר את חלומותינו ולפעול על מנת ליישמם במציאות. אנו נמשיך לעורר קול יהודי והומניסטי של אחווה, קול של שותפות בין כל הקהילות והתושבים החיים במקום זה, קול של זכויות לכל אדם ושל צדק חברתי.
ולבסוף, נישא תפילה למען אחינו ואחיותינו שנחטפו מבתיהם, מן השדות ומרחבת הריקודים ונתונים בצרה כבר יותר מארבע מאות ימים. הלוואי וישובו בשלום במהרה – "אֶת־אַחַ֖י אָנֹכִ֣י מְבַקֵּ֑שׁ".
